חומר ורוח

216 מתוכם בניצוצות אל עולם החומר, ניצוצות שמחכים שם עד שייגאלו במעשי האדם ( בדומה לשמיטה בה גואל האדם את הארץ ) . הבריאה איננה אירוע חד-פעמי קמאי . העולם ממשיך ונברא ברוח הפסוק מתפילת שחרית : "וּבְטוּבוֹמְחַדֵּשׁבְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית" — והאדם, בהתכוונותו ובמעשיו, משתתף בבריאה המתחדשת . בציור של ארדון, שמים וארץ ושמש אדומה מאוחדים בחומריותם ובניצוצות המפוזרים בתוכם . מעשה הציור הופך בעצמו למעין אקט של גאולה . ליד ארדון נמצא ציור מאת מיכאל גרוס . זהו דיפטיכון ובו "שמש אדומה" מרדכי ארדון, 1972 217 נוף של מרחבי שדות . ( השימוש הרווח בדגם הטריפטיכון, כפי שראינו אצל ליליין, והדיפטיכון, שישנו גם בחלונות הזכוכית של ארדון בספריה הלאומית — האם זוהי שאילה מציורי המזבח הנוצריים, מתוך חיפוש צורה "מקודשת" ו"רוחנית" ? ) . רוב הקומפוזיציה מלאת האוויר הוא מרחב של שדות, אולי בעמק יזרעאל, ורק בפינה מופיעה דמות הטרקטוריסט כצל, אבל הוא המניע, הוא הכוח הפועל . מרחב הנפש והרוחניות של הציונות מתקיים ב"שדות שבעמק", שם "בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַוּמַרְגּוֹעַלֶעָמֵל", כבשירו של אלתרמן, או ב"בקעת...  אל הספר