192 שיאפשר להתאוות לירושלים מעומק הלב אך גם להכיל במקום הקדוש את האחר — לא כחילול, כאיום או כפצע . מיתוס שישמר את הזהות הפרטיקולרית של כל אחד מן המתאווים לירושלים אך יכיל את האחר כחלק מריבוי הפנים שלה ; מיתוס שיביא לידי ביטוי את הפן הזכרי והנקבי שבתאווה הגברית על פני העוז והרחמים שבּה ; ומיתוס שיעמיד את ירושלים, האישה, לא רק כאהובה, מושא לבעלות יחידאית, אלא כאֵם, החובקת בחיקה את כל בניה, ומעניקה להם מקום מנוחה . אֵם השולחת את בניה ובנותיה לחיים, ולא לקורבן ולמוות . ניסוח עכשווי של מיתוס ירושלים, ובלִבו שינוי רדיקלי באופי התאווה אליה, יהיה הרה משמעות לגבי גורלה של ירושלים וליחס שבין שלוש הדתות המונותיאיסטיות בעימות הבין-דתי הגלובלי .
אל הספר