176 שני, בעיית הפליטים וצל השואה המוטל עליה . גם כאן רוחש המיתוס, גלוי בחלקו וסמוי בחלקו, בתשוקות וביצרים ( למעלה עמדנו על ההיבט הארוטי שלהם ) אשר מזינים את העימות הכפול בין הצדדים — העימות הלאומי-המדיני, שבמרכזו עומדת בעיית הטריטוריה, והעימות הדתי, שבמרכזו עומדת סוגיית ה קורבן . זו האחרונה היא בעצם סוגיית הזהות העצמית של כל צד . שני העימותים מתנהלים בתהליכי חיקוי וניכוס הדדיים של מושגים ושל הֶסברים . בעימות הלאומי-המדיני גלויים וברורים מנגנוני החיקוי ההדדי של המושגים והמונחים הננקטים, אך עומק מעשה החיקוי הבין-דתי בסוגיית הקורבן חומק לרוב מן העין . בסתיו 2000 הכריז יאסר ערפאת על אינתיפאדת אל-אקצא וקרא ל"מיליון שהידים לצעוד לשחרור אל-קודס" . עלייתו של אריאל שרון להר הבית שימשה נפּץ, וברקע לצילומיו של ערפאת ותמונות השהידים הייתה תמונת אל-חרם א-שריף לדימוי דתי- מוסלמי ולדימוי לאומי-פלסטיני כאחד . כך נוצר במפורש הקשר בין התשוקה לקודש — התשוקה להחזיק במקומות הקדושים, ב"אגן הקדוש" — והתשוקה להזדהוֹת כקורבן, להיות קורבן, "שהיד", המשמשת במאבק הלאומי והופכת אותו למלחמת קודש, ג'יהאד, או מלחמת מצ...
אל הספר