154 קָשָׁה שִׂנְאַת יְרוּשָׁלַיִם שַׁלְהֶבֶתְיָה מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּהָ . ( 'אמרה ירושלים', עמ' 66 ) היה זה חלק ממסע הכתיבה שלי בירושלים מאז בואי אליה . הוא התנהל בהליכה בין שכונותיה, ביציאה לנוף ובמסע אל דמותה שבמקורות . חיפשתי איך לכתוב אותה, איך לחלץ את ירושלים מהיותה מושא תשוקה אילם ולהעניק לה קול . שירֵי 'אמרה ירושלים : מזמורים ושירים' נכתבו כשברחובות ניטשה מלחמת טרור . הדחיפוּת לתת קול לירושלים-האישה פרצה גם מהעובדה שהמלחמות, מאז ומעולם, ניטשות לא בשדות הקרב בלבד, אלא על גופן של נשים, כחלק מהמיתוס הלוחמני . ערב המילניום, בליל 31 בדצמבר 1999 , שררה בירושלים אווירה חגיגית טעונה במתח אסכטולוגי לקראת "קץ העולם" שבקע מהתקשורת הבינלאומית . בחצות צִלצלו פעמוני הכנסיות מקצות העיר . נשארתי בבית עם בתי הקטנה שישנה . מהחלון עלו הקולות הרחוקים . אולם בדממת הבית קלט הסיסמוגרף הנפשי- השירי זעזועֵי עומק כלקראת רעש אדמה . בשבועות שלאחר מכן מילאו שיירות צליינים את ארץ ישראל וירושלים, וביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני הצית תקוות לפיוס ולשלום בין-דתי . מעל חומות העיר העתיקה התנוססו דגלי ה...
אל הספר