151 שהיא פותחת . "אני חושב על אפשרות נוספת של תפילה, שאינני מסוגל להוציא מהכלל", אמר בסימפוזיון שראה אור בספר 'גוף תפילה' ושהשתתף אתנו בו גם המשורר דיוויד שפירו : אפשרות של תפילה ללא תקווה . אתה יכול להתפלל ללא כל אִזכור של עתיד, רק לִפנות לאחר, ללא תקווה, ללא תקווה : ביחס לעבר בלבד . חזרה בלבד, ללא עתיד . ועם זאת, אתה מתפלל . האם זה אפשרי ? להתפלל ללא תקווה ? והאם ניתן להתפלל ללא תקווה, לא רק ללא שום משאלה, אלא גם מתוך ויתור על תקווה ? אם נסכים שקיימת אפשרות כזו של תפילה, תפילה זכה, משוללת תקווה, האם לא יהיה עלינו לחשוב שבסופו של דבר, מהות התפילה קשורה לאותו ייאוש, לאותו חוסר תקווה ? התפילה הזכה אינה מפללת לדבר, אפילו לא מהעתיד . אני יכול כמובן לתאר לעצמי תשובה לספק האיום הזה : שגם אז, אפילו בשעה שאני מתפלל ללא תקווה, קיימת בתפילה תקווה . אני מקווה לפחות שמישהו חולק את תפילתי, או שמישהו מבין את חוסר התקווה ואת הייאוש שלי . וכך, אף על פי כן, עדיין יש תקווה ועתיד . אבל אולי לא . אולי לא . לפחות אולי . גם זה לגבַּי מצב איום של תפילה ( 'גוף תפילה', עמ' 87 ) . "אולי" שהיה גם החיוּת של ידיד...
אל הספר