א | "הַקְּטָבִים — בְּתוֹכֵנוּ הֵם": פאול צלאן

111 מתוך המרחק והחורבן מהם בא צלאן — הטירות ששימשו כבתי כלא לעובדי הכפייה, הרפש, הטיט — ושוזר את הגעגועים לירושלים של מייסטר אקהרדט, בלשונו הגרמנית העתיקה, עם מילות "לכה דודי" השזורות בעברית לאורך השיר . הן גם חותמות אותו, בקריאה בלשון עזה של תפילה המשנה את המציאות, בוראת בדיבור, וכנגד הזמן, לתמיד, " für immer " . זוהי לשון האומרת כנחמה או כציווי גואל : "קוּמִי / אוֹרִי" . בזמן ביקורו, לאחר שעות ההליכה בירושלים, הקריא צלאן את השיר לידידתו אילנה שמואלי, ואז העתיק אותו בכתב יד, ואת המילים החותמות כתב עברית, המכונה בשיר "שְׂפַת-מְצוּלָה" : הֲיִי אֲשֶׁר תִּהְיִי, תָּמִיד . קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם וְהִתְנַעֲרִי גַּם מִי שֶׁקָּרַע מוֹסֵרוֹת אֵלַיִךְ וַתְּהִי הֶאָרָה נִקְשַׁר בָּן מֵחָדָשׁ, בַּמוּדָע, רֶפֶשׁוְטִיט בָּלַעְתִּי, בַּטִּירָה, אֲמִירָה, שְׂפַת-מְצוּלָה, קוּמִי אוֹרִי . ( מגרמנית : בן-ציון אורגד, 'דבר-מה יהיה', עמ' 26 ) 112 בראש מחזור "שירי ירושלים" העמיד צלאן את השיר הפותח במילה "מִשְׁתַּקֶּדֶת", אשר נכתב גם הוא טרם בואו, באותה התכוונות : מִשְׁתַּקֶּדֶת, שֶׁדִּבַּרְתְּ רַק חֲצָאִין מ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד