100 מתאספים ומתאבלים יחד על חורבנה של ירושלים כאילו התחולל זה עתה . לפני ברכת המזון היו מחביאים את סכין החלות מתחת למפה, שמא יתקעוהו בלִבם מרוב צער על חורבן המקדש וירושלים . הסיפור המשפחתי ממשיך ומלווה את רב איציק חיות הנישא בגעגועים לציון של דורות מקובלים וחסידים, עד שבערוב ימיו התגשמו תפילותיו והוא זכה לעלות לירושלים ולהיות בין יושביה, וגם בלבה של ירושלים המשיך והתגעגע לגאולה עד מותו . עם הגיעו, בערב פסח תרצ"ו ( 1926 ) , יצא לרחובה של עיר ורקד בדבקות כל הלילה, בשמחתו של מי שמלווה את הכלה אל דודה . ניגונו של הסב עבר בין הדורות והוא עדיין נושא את הדי דבקותו, למעלה ממאה שנה . בנו, סבי, ר' מרדכי גלובמן חיות, איש חובבי ציון ולימים ממקורבי הרב קוק, ירד מהאונייה שהביאה אותו אל חופי הארץ שנתיים קודם לכן, בעצם יום הולדתו החמישים . בכתביו, שחיבר עשור אחר כך בשכונת שערי חסד בירושלים, כתב : "היום מלאו עשר שנים ליום עלותי ארצה בד' חשון תרצ"ד, שאז ביום הזה, מלאו לי חמישים שנה . ביום ההוא ירדתי מהאניה 'רומניה' שבאה מקונסטנצה, והצגתי רגלי על אדמת ארץ הקֹדש בחיפה . קראתי עלי 'בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזּ...
אל הספר