43 בליל היציאה מעבדות לחירות חוגגים בני ישראל את הפסח הראשון בסֻכות, אך כבר למחרת מתעוררים הספקות אצל שני בני הזוג, המוצאים עצמם לבדם במדבר . ראשון הוא אלוהים אשר אינו סומך על העם שישמור אמונים לברית הטרייה לנוכח הקשיים שבדרך : "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּמִצְרָיְמָה" ( יג 17 ) . ולכן במקום להוליכו בדרך הקצרה, "דֶּרֶךְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" ( שם ) , הוא מאריך את המסע במדבר, גם אם "תרבינה הרעות, התלאות", כמאמרו של ביאליק . ואולי הסיבה האמיתית לעקלקלות הדרך היא שאלוהים עדיין מתכנן מופע אדיר שיחקוק לדורות את "ידיעתו" . לשם כך מוליך ה' את העם, בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה, אל אֵתָם ש"בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר" ( יג 20 ) , ושם "וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם" ( יד 2 ) . בוואדי הקרוי "פי החירות" התנוסס "בעל צפון", פסל אימתני שהטיל חתתו על כל עבד שהעז לברוח ממצרים ( כמתואר בפירוש אבן עזרא על אותו פסוק ) . הנמלט היה מגיע במנוסתו עד לפסל הענק המגולף בסלע, שחסם את דרכו בדממת המדבר, ונכ...
אל הספר