פרק שלישי: "את זה עשיתי מתוך תמימותי" - חובתו האתית של נושא משרה בחברה - אחריות מעביד על עובדיו בפרספקטיבה פסיכואנליטית: עיון במחזה 'אל אדם ושטן'

אני בדרכי אלכ 71 עולה הבעיה בנוגע למקצועות המסוכנים מעצם טיבם . ההלכה היהודית קובעת שבמידה שמדובר בסכנה סבירה ומקובלת , מותר לעובד לקחת על עצמו את הסיכון והמעביד יהיה פטור מתשלום נזק במקרה של פגיעה בעובד , ובלבד שנקט את כל אמצעי הזהירות הסבירים . דין זה נלמד מהפסוק : " ביומו תתן שכרו , ולא תבוא עליו ] על העובד [ השמש ] וטרם קיבל את שכר יומו [ , כי עני הוא ואליו הוא נֹשא את נפשו " ) דברים כד , טו ( . התלמוד הבבלי מסיק מפסוק זה מסקנה בעניין נטילת סיכונים בעבודה : "' ואליו הוא נֹשא את נפשו ' - מפני מה עלה זה בכבש 91 יחד עם זאת , ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה ? לא על שכרו ? ! " . מסייג התלמוד סיכונים אלה לסיכונים סבירים ומקובלים בתחום , ואינו 92 המעביד יישא בכל זאת בנזק שנגרם , מתיר לעובד סיכון נפשי ודאִי . 93 יחדרק אם כך מקובל באותו המקום , דהיינו בהתאם למנהג המקובל . עם זאת , בספרי שאלות ותשובות ניתן לזהות מגמה לפיה מוטלת חובה מוסרית דתית על המעביד לדאוג לעובד ולמשפחתו כמידת יכולתו בשל אחריותו העקיפה כמעביד , וכן מוטלת על המעביד החובה לערוך חשבון נפש כלפי שמיים , תוך שעליו לשאול את עצמו...  אל הספר