האזינו מבראשית 262 שיש יותר מדרך אחת לקיים את השבת . האחת היא דרך השמירה והשנייה היא דרך הזיכרון . לפעמים יש לנו אפשרות לשמור ולזכור, לפעמים נשמור אך לא נזכור, לפעמים נזכור אך לא נשמור . בשאר תשעת הדברות אין בחירה של ממש, ודווקא הדיבר העוסק בשבת מעמיד בפנינו בחירה . בעיניי, התעקשות עיוורת על "זכור" ו"שמור" גם יחד עשויה להוביל לכך שלא יזכרו ולא ישמרו, ומכך השבת תצא נפסדת . דווקא היכולת לערב, לבחור ולשנות תיטיב עם השבת יותר מאשר שמירה דווקנית הן על "שמור" והן על "זכור" . אחד הטעמים שנתנו חכמים לכך שהתאריך של ט"ו באב הוא יום שמח לישראל מופיע בתלמוד הבבלי, "אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו 119 היום הזה הוא היום שבו תוקן כי בנות שבט אחד שבטים לבוא זה בזה" . שירשו את אביהן, על פי תקנת בנות צלפחד, יוכלו להתחתן עם בני שבט אחר, על אף שהיה חשש שמא חלקת האדמה שהייתה שייכת לשבט תעבור דרך דיני ירושה לשבט אחר . זה הוא יום שמח כי האיסור הזה בוטל . החכמים קבעו, כי על אף שהאיסור מופיע בתורה, מדובר למעשה רק בדור שנכנס לארץ ישראל ולא בדורות שלאחר מכן . הנה עוד דוגמה לכך שפירוש לא דווקני של הדברים מביא ל...
אל הספר