חגים 243 את הדברים כמתייחסים לקבר ממשי, ויסיק שהנביא חוזה את תחיית המתים . אבל הנביא מכוון לעם כולו, לא לבני האדם כיחידים . העם איבד את הרוח והעם הוא זה שרוח חדשה תיפח בו . ניתן להבין את מטאפורת הקבר כמתייחסת לְקבר שאנו כורים לעצמנו בעודנו בחיים . קבר שסוגר עלינו ומונע מאתנו לחפש ולמצוא דרכים חדשות, לבצע שינויים הכרחיים, ולהעלות רעיונות מהפכניים . ככל שאנו נמנעים משינוי, יותר ויותר אנו כורים לעצמנו קבר עמוק ואטום יותר . לעיתים הקבר שבנינו לעצמנו כה עמיד עד שנדרש כוח חיצוני של ממש כדי להתגבר עליו, והאמירה הקשה של הנביא משקפת את העמידות הזו : "יָבְשׁוּעַצְמוֹתֵינוּוְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ 79 מישהו צריך לפתוח סדק, אפילו קטן, על מנת שאפשר יהיה לזחול לָנוּ" . החוצה מן הקבר המצמית הזה ולזכות ברוח חדשה, רוח שמאפשרת יצירה, שינוי וצמיחה חדשה . הנביא מוסיף כי התוצאה של כל זה תהיה תחייה רוחנית : "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי . וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם 80 ואני וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם וִידַעְ...
אל הספר