252 חמוטל צמיר מלאכת ה"מילוי" של הרִיק נעשית אפוא באמצעות "עבודת הייצוג" — שהיא גם, כמובן, בין השאר, עבודתה של הספרות . הטענה העיקרית של הספר הזה היא שזהו בדיוק התפקיד ( או נתח נכבד וייחודי של התפקיד ) שביאליק לקח על עצמו, בַּשלב המכונן של התגבשות האומה הציונית במפנה המאה העשרים : שירתו עוסקת באופן אינטנסיבי גם בייצוג וגם בייצור של האומה, בד בבד עם הייצוג והייצור של זהותו-שלו, במשולב וְלִבלי-הפרד . ברגע ההיסטורי הזה, יש להדגיש, האֲחרוּת הנחוצה ביותר לאומה הציונית, לצורך הגדרתה ( או ה"אויב" העיקרי שלה ) היא האויב הפנימי : היהדות-כדת — היהדות המסורתית, הגלותית, ה"נשית", הנתפסת כקיום מנֻוון, פרזיטי, מושפל ומשפיל — והיא בה-בעת מציאות חיצונית ופנימית . תהליך בניית האומה הוא לכן, באופן בלתי-נפרד, גם תהליך בניית היחיד, הסוביקט הלאומי ; שינוי עצמי בתהליך אלכימי של "טוויית קש לזהב", הפיכה ועיבוד של הזהות היהודית הקודמת לזהות לאומית חדשה : לאומית, גברית, טריטוריאלית, מכובדת, אדנותית, יצרנית, ועוד — וזאת על-ידי "יציקה" של חומרי הזהות לצורות ולתפקידים חדשים : למשל, הפיכת הדמעות ה"בכייניות", המאפיי...
אל הספר