פרק ששי | בין המשורר לניצוץ: "לא זכיתי באור מן ההפקר"

198 חמוטל צמיר " author " עצמה ( ולמעשה אפשר לטעון גם לקשר סיבתי ביניהן : 1 כיוון שהניצוץ הוא מקורי ופנימי, הוא גם רכושו הפרטי של הדובר ) . נקודת-המוצא לפרשנותם של פרי והאפרתי היא "רטוריקת הפולמוס" האמוציונלית שבה נפתח השיר : "ויכוח סמוי עם שוללים כלשהם" . זה כמובן נכון, וחשוב להבחין בטון המתנצח של הדובר, ספק-מתגונן ספק-מתקיף ; אבל מי הם השוללים, שעִמם הוא מתווכח ? לפרי והאפרתי אין כל ספק שאֵלֶּה הם הקוראים, שאליהם פונה הדובר בבית האחרון, בשורה "וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם" . כבר מדברי הפתיחה האלה עולה, לטענתם, שהאור אינו הפקר, כלומר, "אין הוא שייך לכל ולא כל הרוצה יבוא ויקח ממנו", אלא הוא "פרטי ושייך לי בלבד, ונתינתו בידי ההמון כרוכה בכאב ובסבל", ולמעשה, כך משתמע, "אינני רוצה לתתו בידי הרבים" ( שם, 60 ) . ולכן אנחנו, הקוראים-האוהדים, בעצם הקריאה שלנו כאילו גזלנו את השיר מבעליו החוקיים, מרשות הפרט שלו, והפכנו אותו ל"רכוש הכלל", ובכך הכחדנו אותו למעשה, שכן הניצוץ "נתעלם" באש-ההתלהבות שבלב הקוראים ( שם, 72 ) . אבל טענה זו נשענת על יסודות רעועים : ראשית, אין כל הכרח לקרוא את ...  אל הספר