ח. סיכום: האֵם, האומה והמאוים

182 חמוטל צמיר המציאות והייצוג ; ואילו בשירים המיניים, האיבר העיקרי הוא העיניים, השואלות ( בשיר "עיניה" ) , הרואות אבל אינן נראות ( ב"הלילה ארבתי" ) , ובעיקר, תמיד, המתבוננות ועל-ידי כך מבטאות תודעה וגם מכתיבות את התיאור, כלומר מתווכות בין פנים לחוץ, בין ה"אני" ליצירה . ההשתקפויות האינסופיות מיוסדות על תעתוע, על מראית- עין ועל השלכות מן התודעה על המציאות, כך שתיאור המציאות אינו אלא "תוצר" של התודעה . בכל המקרים האלה, ה"אני" נחשף כ"סובייקט-בתהליך" : השירים העוסקים ביחסי בן-אם מציגים "אני" הנתון בשלב המראה ; ואילו השירים המיניים ממחישים, כמדומה, כי ה"אני" הזה לא רק נתון בשלב המראה כשהוא עוסק ביחסיו עם האם אלא שהוא תקוע בו גם כשהוא כבר בוגר-לכאורה . כלומר, דווקא השירים האינטימיים / מיניים מאפשרים להבין את משמעותה של ה"זוגיות הפנימית" הזאת באופן מעמיק ומחודד יותר, שכן כבוגר ( או כמי שאמור להיות בוגר ) , ביאליק חוֹוֶה כל קשר אינטימי כ"נפילה" אל רִיק ( לנוכח פוטנציאל של תשוקה או קשר ) או אל חורבן ( אם התשוקה כבר מומשה ) — וכאמור, אין זה רק חורבן הנעורים, כפי שכתב הירשפלד ( בהקשר של "העיניים ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד