פרק כט

רִים שָׂ עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם . . . לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי אל תהי דן יחידי וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר . מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּיִשְׁמְרֵנִי . בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ : כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי ( כ"ט, א - ד ) . בפרקנו נושא איוב קינה על ימיו הטובים שקדמו למפולת . הוא אינו אומר דבר על עושרו הגדול, עבדיו ומקנהו הרבים שכלו בפשיטת הגדודים של שבא והכשדים ובאש שאחזה בצאן ובנערים, ולא על בניו הרבים שנהרגו באסון נפילת הבית . הוא אינו נושא קינה גם על בריאותו שחלפה ולא על כל דבר מתיאור הפורענויות שבאו לו מידי השטן בפרקים א' - ב' . קינתו עוסקת רק בכבודו הגדול, בסמכותו בעיני בני קהילתו ובמעמדו החברתי שאבדו . צא ולמד עד כמה יקר כבודו של איש זקן בעיניו, ועד כמה מצווים אנו לשמור עליו, וכמפורש גם בתורת ה' שניתנה לנו . מן הפרק עולה פשר מעמדו הרם של איוב . הוא היה שופט, ואליו באה כל זעקה של יתום ואלמנה מפני עושקיהם . עוד עולה מן הפרק, שאיוב היה דן ...  אל הספר