לְמָנוֹת אַ שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים א יְדֻכָּ התפרצותו הגדולה של אליפז בפרק זה, הפותח את המחזור השלישי של הוויכוח עם הרעים, מגיעה הדרמה לשיאה בעת שאליפז מסתער על איוב ללא רמזים וללא מילות נימוס, ומטיח כלפיו ישירות את 'רשעתו' ואת 'עוונותיו' : הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ . כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט . לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם . וְאִישׁ זְרוֹעַלוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ . אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא . . . וְאָמַרְתָּמַה יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט ( כ"ב, ה - יג ) . הקורא תמה : מה טעם בוויכוח על עובדות פשוטות . המקרא בפרק הפתיחה מתאר את איוב כ'תם וישר, וירא אלוהים וסר מרע' . איוב עצמו עתיד לתאר לנו את צדקתו במשפט ואת עזרתו ליתומים ולאלמנות : אִם אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה . וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה ( ל"א, טז - יז ) . וכאן מתאר לנו אליפז איש אחר, רשע אלים, שאינו בוחל בעושק יתומים ואלמנות ....
אל הספר