אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ אין שריד במגוריו בלדד ממשיך את הדיון שפתח בו רעהו הבכיר, אליפז, הדיון בשאלת גורלו של הרשע, או בעיית רשע וטוב לו . שוב, רמזיו כלפי איוב שחורים ובהירים . כמו במענהו במחזור הראשון הוא מתייחס בראש ובראשונה למות בניו של איוב . במענהו הקודם טען בלדד : 'אם בניך חטאו לו וישלחם בעד פשעם' ( ח', ד ) . עם החרפת הוויכוח הוא הופך את טענתו - הבנים מתו לא בעוונם, אלא בעוון אביהם, איוב . הרשע, לדברי בלדד, מחזיק מעמד, ונרו מאיר ודולק . אך משל הנר נכון גם לגבי האמירה, שהנר עתיד לדעוך בעת ששמנו יאזל . עד לרגעי הדעיכה הגמורה לא ניכר הבדל בין אורו של הנר הדועך לאורו של נר טוב ומלא שמן . אך רגע לפני שהוא כבה כבר ברור, שעוד רגע יושלך כחרס נשבר של נר ישן ומאוס אל חושך גמור, ללא תקווה וללא שם ושארית . בלדד מכריע בכך את השאלה שאיוב התחבט בה בפרק י"ז ( וגם בפרקים י"ג - י"ד ) , היש תקווה למי שנמצא על סף קברו ? בלדד משיב, שאין לו כל תקווה : גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ . אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ ( י"ח, ה - ו ) . מכא...
אל הספר