אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי שׂהדי במרומים ! המפנה הדרמטי בפרק ט"ו לעבר שאלת רשע וטוב לו, יחד עם התחדדות לשונם של הרעים והשתלחותם באיוב מזהה בין הבעיה התאורטית כביכול של 'רשע וטוב לו' לבין תשובה לשאלתו המרכזית של איוב . אם עד עתה ניתנו לשאלת איוב, הצדיק שרע לו, תשובות עקיפות ורמזים עדינים, עתה פרץ אליפז ברמזים שחורים ובהירים לכיוונו, ולטעמו הבעיה אינה הרע הפוקד עתה את איוב הצדיק, אלא מה פשרו של הטוב, שפקד את איוב הרשע, עד ליום שניחתו עליו האסונות הרבים . כאן קורה מפנה דרמטי מקביל גם בטענותיו של איוב . איוב, ששכל את עשרת ילדיו וכל רכושו אבד, איוב, שייסורי השחין ממיקים את בשרו ושחזיונות הביעותים בלילה טורפים את שנתו, מזהה שעיקר הייסורים שהביא עליו הקב"ה הם הרֵעים עצמם ולעגם לו : יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי . . . יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי ( ט"ז, יא - יג ) . כאן משנה איוב את כל דרך הוויכוח שלו עם הרעים, ופונה כבר בחלקו הראשון של מענהו אל הקב"ה, ששימש עד עתה כתובע במשפט...
אל הספר