וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי לילותיו של איוב לילו של האדם נועד לשינה, למנוחה, לשקיעתן של תלאות האתמול ולאגירת כוח לקראת המחר . תלאותיו של איוב ביומו מתוארות בספרנו בהרחבה : ייסורי הגוף, זיכרון עשרת בניו שנהרגו במשתה וזיכרון רכושו שאבד, דלותו הנוכחית ובדידותו מרעיו ומכל מכיריו ( פרק י"ט ) , החרפות והלעג שהוא שומע מכל מקום ( פרק ל' ) ועוד . יש כוח בשנת הלילה להקהות את ייסורי היום, אך לא אצל איוב : כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי . . . כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי . אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף . כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי . וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי . וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי ( ו', ד - ז', טו ) . בפרק ד' עמדנו על חזיונו של אליפז, שבשלו ראו בו חז"ל את אחד מנביאי אומות העולם . הבבלי ( בבא בתרא טו ע"ב ) רואה גם באיוב עצמו ...
אל הספר