האנוש מאלוה יצדק הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּיִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר . הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה . אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ . הקול ששמע אליפז משמיים במעין נבואה אמר לו, שאדם לעולם לא יהיה צדיק לפני אלוהיו . טענה זו דומה לנאמר בקוהלת ( ז' ) : 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' . הוגי דעות רבים התייחסו לטענה מעין זו ( למשל רמח"ל, מסילת ישרים, פרק כא ) . נראה לעניות הבנתנו, שהחכם המתפלמס בקוהלת עם ירא האלוהים מתייחס לעובדה זו בקריצה . כלומר : בלאו הכי לא יגיע האדם ליעדו, להיות צדיק גמור ולרצות את הקב"ה במעשיו . כיוון שכך, אין טעם במאמץ רב מדי בעבודת ה' על חשבון מלחמת הקיום הפשוטה, שהיא נחלת כל אדם . דעה זו נדחית כמובן בתוקף רב בדבריו של ירא האלוהים, שהם מסקנת קוהלת . טענת אליפז שונה בתכלית . לדבריו, כיוון שהאדם קרוץ מחומר, החומר עצמו נפסד מעצם מהותו, והסבל בעולם החומרי מובנה בעצם היות העולם והנבראים שבו . יתר על כן : כיוון שהאדם קרוץ מחומר, ישנו גבול טבעי ליכולתו לעלות במעלות קרבת האלוהי...
אל הספר