מְחַכִּים לַמָּוֶת הַ וְאֵינֶנּו וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר מה הטעם בחיים בימים שאין בהם חפץ ? ! פרקנו פורש את טענתו הראשונה של איוב . בתחילת הפרק הוא מקלל את היום שנולד בו ואת הלילה שבו הרתה אותו אימו . אך בהמשך הפרק הוא עובר לטענתו כלפי הבורא : לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ . הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים . כלומר מהם צידוקיו של הקב"ה, הבורא, לברוא את העמל ואת מר הנפש, שהחידלון טוב להם ממציאותם, ומה זכות ביד האל לעשות כן . אפשר שבשאלה דומה התחבט עמרם, אביהם של משה, אהרון ומרים בעת שעבוד מצרים, כשגירש על פי אגדת חז"ל את אשתו ומיאן להוליד בנים, המושלכים תיכף ללידתם להיות טרף לשיני תניני היאור . מה טעם בחיים אלו ? ! שמא לכן אמרו חז"ל באחת מדעותיהם, שאיוב נולד בעת שהחל שעבוד מצרים, ומאתיים ועשר שנות חייו ( כעולה מסוף הספר ) היו מאתיים ועשר שנות שעבוד מצרים . תנא : עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר : לשוא אנו עמלין ! עמד וגירש את אשתו ....
אל הספר