וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ . וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי . . . וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב . . . אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ ( לא, ד ‑ יג ) . לפיצול זה חשיבות מכרעת בהבנת עיצוב הסיפור ומגמותיו, ועוד נשוב לכך . לעת עתה ברצוני להסב את תשומת הלב למוקד הראשון - יחסי משפחת לבן - שמתואר משתי נקודות מבט - של לבן עצמו ושל בניו : וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה . וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם ( לא, א ‑ ב ) . בני לבן אלו הוזכרו לאורך הסיפור רק בפיצול העדר בין חלק אחד של הצאן שהלך עם בני לבן לחלק האחר של הצאן שנותר ביד יעקב . מדוע כאן יש חשיבות לאזכור שלהם ...
אל הספר