מכתב לראש הממשלה יצחק שמיר

[ 280 ] שולמית הגביר את החמימות ששרתה בחדר מכוח רדיאטורים יעילים . מבחינתי, היה בביקור זה גם מטעם ביקור על הירח . במשך שעתיים או שלוש נהניתי מחברת אנשים חכמים ונבונים, רובם ממיודעי, והשיחה נסבה על כל מה שמעניין באופן ציבורי אנשים במעלתם ובמעלתך, אדוני ראש הממשלה : אהבת הארץ ויופייה, וקצת בעיות ביטחון וקמצוץ עלייה ( באותו זמן לא חלמו עדיין על עלייה מסיבית מרוסיה, וארצות גולה אחרות — אם ניתנת האמת להיאמר — לא עִניינו את הנאספים ) . אולי נֶאֱמַר גם משהו על אחדוּת ועל הגורל היהודי . אבל את הערבים היושבים בארץ — בין אלה שבתוך הקו הירוק ובין אלה שהפכו בשנת התשע-עשרה למדינה להיות ערביי ארץ ישראל — לא הזכרנו במילה אחת . כמובן, זה היה עוד לפני האינתיפאדה . הערבים עדיין לא עסקו באלימות, ואנחנו לא נאלצנו — חרף מוסרנו 175 היהודי הגבוה — לשבור להם את העצמות . אם מותר לי וידוי אישי קטן — הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות, לאחר שלגמה מן הבקבוק שהקטין מאוד את ממדיה . הבנתי שבקולי הזעיר אסור עלי שום ציוץ, הגם שהתכוונתי לדבר על מצוקת היחיד של יהודים וערבים כאחד . אבל יש משהו קסום במעמדו של מי שמקשיב ואינו מד...  אל הספר