[ 183 ] המלאכה לגמור, יבואו הפוליטיקאים ויעשו מה שיעשו . מכל מקום, הוא, כמשקיף נייטרלי וכאיש הרוח, רשאי להסכים עם דבר והיפוכו . למה לא עד הפרת ? כיוון שסארטר לא בדק לכאורה את טענות הצדדים לגופן, הרי הוא נוהג בהן שוויון פורמלי גמור . יוצא מדבריו שלישראל יש טענת יסוד והיא זכות קיומה, ולמצריִם יש טענת יסוד והיא זכותם של הפליטים לחזור לפלשתינה ; כשם שטענה ראשונה מקובלת עליו כך עליו לקבל גם את טענת הצד שכנגד . אולם כיוון שטענות אלה לא נבדקו על ידיו, אלא נתקבלו אצלו מתוך כבוד למי שהגה אותן, נשאלת השאלה, מה היה סארטר אומר אילו התנתה מצרים את הסכמתה לשיחות שלום בכך שישראל תסכים להעביר עדלאידע של קרוקודילים חיים בשלוש הערים הגדולות ( של ישראל, ולא של מצרים ) . כיוון שלפי דעתו של הוגה הדעות הצרפתי עליו לכבד דברי ידידים, אפשר שהיה סומך ידיו גם על דרישה כזו . כאשר ציין סארטר את אהדתו הטבעית, כאיש השמאל הצרפתי, למצרים, הותיר מקום לחשד שמא הטבע עשה כאן את שלו ולא ההיגיון . סארטר ציין אמנם שישראל אינה מבקשת [ כאן חסרה שורה במקור, ומופיעה שורה מיותרת ] ואילו הן תובעות שינויים במצב הקיים, אולם תובענותה...
אל הספר