[ 149 ] והנה זכינו להתקפה חזיתית מצד דליה רביקוביץ ( במאמרה ב'הארץ', 1966 . 2 . 25 ) , הבאה לחשוף כל פגמיה של ספרות זו . עם קריאת דבריה לא האמנתי למראה עיני . לטענותיה רק במקצתן יש שייכות לסוג הספרותי שדיברתי עליו . לעומתן מופיעות במאמרה טענות המיוסדות על ערבוב תחומים ומושגים . היא מייחדת דברים רבים לספריו של יאן פלמינג ( ג׳יימס בונד ) . מה לספרים אלה ולסיפורי בלשים ? אין כאן בעיה ופתרון, אין כאן היגיון כלשהו . ספרים אלו הם סיפורי הרפתקאות המתובלים במנה קטנה של פורנוגרפיה — שני יסודות הזרים לגמרי לז׳אנר הספרותי שהיא תוקפת . קל מאוד, כמובן, לתקוף מטרה קלה ולהכריז עליה שהיא-היא המבצר . וכל השומע יצחק . אפשר לומר שטעמם של אנשים המחשיבים סוג זה של ספרים, פגום או פסול, או שהם מחפשים כאן פורקן ליצרים חשוכים . אולי . אינני בטוח . שלא יספרו לנו שספרים אלו "בלשים" הם . נחזור לגופו של העניין . הגברת רביקוביץ מתאוננת שאין לקרבנות, הנרצחים בספרות זו לאלפיהם, כל משקל אישי ; שום דבר אינו מושך אותנו להתעניין בסיבות הירצחם ומכאן הריקנות היסודית המציינת ספרות זו . קינתה של המבקרת נוגעת ללב . ולמה אנו מ...
אל הספר