דעה אחרת על ספרהּ של רחל איתן 'ברקיע החמישי'

[ 122 ] 90 אין אני סבורה שתיאור של אדם הממולל פיסת נייר בידו מביע של ש"ז את כל העצבנות ורִתחת הנפש שיכול אדם להרגיש ; יש שהוא ממולל את הנייר ושב ומיישר אותו והודף את המאפרה ממקומה . התיאור הסמלי הדק אינו יכול לעמוד בִּמקום מסכֶת העלילה . לא ייפלא אפוא שהשירה עולה כפורחת בארץ, ומשוררים מיטיבים לתאר תחושות עזות שאין להן קיום יותר מרגע אחד . לא ייפלא גם שהולכת וגוברת הנטייה לסכם את החיים וחוכמתם במשפט אחד מוחץ, כפי שחותר לעשות, בלי הרף, יהודה עמיחי . אבל כדי להבין את החיים אנחנו זקוקים לעין בוחנת ולאורך רוח כמעט אינסופי . בשתיים - שלוש קפיצות-קרב מעולות אי אפשר לזכות אפילו בקרב אחד . בספרה של רחל איתן 'ברקיע החמישי' אנחנו מגלים עין שאינה יודעת לאוּת : לפני שנתיים ימים הייתה בת-שבע גרינשפון-תמרין כלי מלא עד גדותיו חששות ותחושת קיפוח עזה, אלא שדווקא גורלה שפר עליה משנשלחה אל המעון מביתו של הקצין תמרין, בטנדר המשטרה ( עמ׳ 106 ) . 90 שמעון זנדבנק, ברשימתו "בעד יובש", שהוקדשה לספרה של רחל איתן ושהתפרסמה בחוברת קודמת של 'אמות' ( שנה א, גיליון א, אב - אלול תשכ"ב, אוגוסט - ספטמבר ,1962 עמ' 92 - ,...  אל הספר