ימים רעים: סארטר והפיליסטר

[ 87 ] וסנדוויצ'ים יבשים של פלחי ביצה ועגבנייה, ועד מהרה לא נראתה בתוך האולם אלא פקעת מגודרת היטב של נכבדים ובני ביתם, שכל אחד מהם מושך בכנפות אדרתו של האורח הגוץ ומשתדל להשיג למזכרת-נצח לפחות חוט אחד מן הבטנה . הפקעת טולטלה מדי פעם צעדים אחדים ימינה ושמאלה, בלחץ ההמונים הסופרים, אך חרף שינויי-מצב אחדים, שנכפו על האורח, 66 מעולם לא נגרעה ממנו נוכחותה הצמודה של הסופרת זיוה יריב . לאחר שהתמרמרות יושבי הספסלים האחוריים איימה לפוצץ את הגוש המרכזי, נשלפו — לרווחתם המאוחרת של ההמונים — הסופר 67 והסופר האורח מתוך הפקעת, ופילסו להם דרך אל עזריאל אוכמני הבימה . כל אותו זמן שמרה הסופרת זיוה יריב על עמדה אסטרטגית בטוחה, על פי השיקול הנבון, שסארטר, בדרך שבּה עלה על הבמה, בה הוא עתיד לרדת ממנה ; כי מהצד השני אין מדרגות . פָּתַח הסופר אוכמני וסיפר באוזני האורח, שהארץ בה הוא נמצא היא ארץ ישראל שבּה קם העם היהודי, אשר שפתו העתיקה שימשה אותו בעבר לדיאלוג עם אלוהיו, וכיום היא משמשת לו לשוחח עם תקופתו . אוכמני הזמין את סארטר להטות שכם למאמצי השלום של העם הנרדף ושוחר השלום . ואחר סיפר לו, משום כְּבוד המקו...  אל הספר