[ 34 ] השערוריות של שלונסקי מעניין הדבר, שבמשך כחמש-עשרה שנה היו רוב הטענות נגד השירה העברית החדשה טענות לשוניות בעיקר . הקורא הממוצע, שהיה בעל הכרה עצמית בטוחה, בז לכל חידוש בלשונו של המשורר . לעתים היה בז גם לביטוי, שנראה לו כחידוש לשוני, ואילו שנותיו היו כשנות מתושלח . בקיצור, ביטוי שלא נמצא לא בנביאים ראשונים ולא בביאליק היה מוקצה מחמת מיאוס . כתבים עבריים עתיקים נחשבו לנועזים מדי, והקורא ההגון היה מזדעזע למקרא שיריו של יונתן רטוש, שהיה להם באותה תקופה ניב ארכאי במקצת . אולם עיקר הטענה הייתה נגד חידושי לשונו של שלונסקי . כשהוא כתב "רָטֹב וְגִבֵּעַהַחוֹל הַקִּמֵּחַ" או 6 אבדו עשתונותיהם של מחזור שלם מבוגרי בית הספר "צמרת תרוגה" 7 גימנסיה הריאלי בחיפה, אשר התמחו עד אז רק בלשונו של אחד העם . "הרצליה" הבטיחה את תלמידיה על ידי עיסוק מוגבר בחוג הדרמטי ובכתבי שפינוזה והרמב"ם . אולם בוגרי הגימנסיה העברית בווילנה וחוגי הנוער הציוני בביאליסטוק ובאודסה, שהיה להם באמת עניין חם בהתפתחותה של הספרות העברית, הקימו זעקה גדולה ומרה . מה עשתה המשטרה ? השירה של שנות השלושים הצטיינה אמנם בחידושי לשון, ...
אל הספר