מ ש נ ה א מסכת נדרים 539 לבינה או בינה לבין אחרים, יפר . דבר שאין עינוי נפש, בינו לבינה יפר בינה לבין אחרים לא יפר . כיצד, אמרה קונם שני עושה לפי אבא, לפי אביך, לפי אחי, לפי אחיך, שני מטילה לבקרך, אין יכול להפר, מפני שבינה לבין אחרים . שלא אכחול, ושלא אפקוס, ושלא אתקשט, ושלא אשמש לך מטתי, הרי זה יפר, מפני שבינו לבינה" ( תוספתא פ"ז ה"א ) . אם כן, שני תנאים הם : בינו לבינה ועינוי נפש, וכל אחד מהם הוא עילה להפרה, כעולה מהטבלה . אלו נדרים הוא מפר לה אינו עינוי נפשעינוי נפש מפרמפרבינו לבינה לא יפרמפרבינה לבין אחרים אם כן, לבעל שתי זכויות : האחת להציל את אשתו מעצמה ו"לחסוך" ממנה עינוי נפש, והאחרת למנוע ממנו עגמת נפש בשל נזקים הנגרמים לו, כלומר להגן על עצמו . בהגדרה זו נכללת התנהגות אישית אינטימית המפריעה לבן הזוג, כגון רחצה והתקשטות . כפי שנראה ממשנה ג, גם משנתנו מודה בקיומו של מרכיב "בינו לבינה", ונשוב לכך בפירושנו שם, ושם נבאר גם את דברי התוספתא בנושא . כאמור, זו הייתה גם מחלוקת האמוראים בירושלמי . פרקנו עוסק בנדרים שאישה מטילה על עצמה . המקבילה המרכזית לפרק זה היא פרק ז בכתובות הדן בנדרים...
אל הספר