וגבולות גשרים — מגילת רות | 184 ללכת ללקט שבלים ודי לה כי תבוש בפני אשר בשדה לשערים ולא לעיני כל רואיה בתוך העיר . אמנם אם לא חבטה לא תכיל המטפחת להחזיק בתוכו כל השבלים כמות שהן , באופן בל יראו חוצה לעיני הכל . . . ' ותבא העיר ותרא חמותה ' לבד ' את אשר ) אלשיך על רות ב ', יח ( . לקטה ' ולא זולתה בצדק , שיש בתיאור רות הבלטה שהיא נשאה בעצמה אלשיך מדגיש את כל השעורים שליקטה , על גבה , ללא עזרה . הוא רואה זאת כחלק מהצניעות שהייתה ברות מזה , וכבושה מזה , אך בין אם כך ובין אם כך , הוא רואה במבע זה תרומה לעיצוב דמותה של רות . הצדק עמו , ד הפסוק אלא בדידותה אך ייתכן שלא צניעות ובושה ניצבים במוק של רות . משעה שעזבה רות את שדה בועז , שוב היא לעצמה ושוב היא לנפשה . חרף הכמות הגדולה שליקטה , איש לא מציע לה את עזרתו . סביר שעניים נוספים עושים כעת את דרכם מן השדות אל תוככי העיר , אך רות בעצמה ' נושאת ' על שכמה את אשר ליקטה חר , בועז אכן הפיל את הגבול המפריד בין רות ובאה לעיר . לשון א לבין שאר המתהלכים בשדה , אך דבר זה אינו מחייב את שאר בני העיר . בחזרה אל העיר שבה רות לבדה , כפי שיצאה ממנה . עם שיבת...
אל הספר