163 | פרק ב ' — לא רק כינוי רות בפי בועז 92 ) ח ( . " הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי "— הפתעה נייתו של בועז לרות אינה מובנת מפתיע כאן , אלא גם עצם פ —" בִּתִּי " מאליה . הרי ההייררכיה בולטת בשדה ) גם אם מדובר בהייררכיה ידידותית ולבבית ( : בועז הוא בעל השדה העשיר , מתחתיו ניצב הנער שאחראי על הקוצרים , ותחתיו מצויים הקוצרים . בדרגה נמוכה מקוצרים אלו מצויים העניים והעניות המלקטים שיבולים , ובדברי . מעמדה " נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה "— הנער לאדונו נוצר מעמד נמוך חדש המואבייה המלקטת משאריות - הנחות של רות , הנערה הזרה השיבולים שהעניים מותירים לה זוכה לפתע לתקומה מפתיעה . בעל השדה המצוי בראש הפירמידה פונה אליה ומצמיד לה את התואר . הפנייה האישית מובלטת גם בזכות שילוב שמה הפרטי של " בִתִּי " וַיֹּאמֶר בֹּעַז " שיצא זה עתה מפי הנער ( : " מוֹאֲבִיָּה " רות ) בניגוד לכינוי " בִּתִּי " כביכול , שיחה בין שניים שווים . עם זאת , התואר —" אֶל רוּת בהקשר הסיפור הוא בבחינת חרב פיפיות : מן העבר האחד הוא משדר ולה , ויש בו כדי להדגיש את חסדו של בועז , אך מן העבר קרבה גד השני , יש בו כדי להרחיק את האופציה הזוגית . בוע...
אל הספר