267 | 'לודז אדם �יודע�� . �בזיקה �שיש �לנו �גם �למקום, �בקיומם�של �גבולות והוא�מסוגל�לחוש�את�ממד�,�אן�הוא�הולךמאין�הוא �בא�ול ,�בוקר �ויום, �לילה, ��אדם �רואה �נוף �משתנה . �הזמן �החולף בקרונות �הבקר �ההם �נותק �האדם �מן�� . �ויודע �שהזמן �נוסע ללא �ידיעת �תכלי�ת��, �ללא �אוריינטציה, �ללא �נוף, �העולם : ��הוא �איבד �גם �את �פעימות �החיים �הרגילות� . �הנסיעה �איבד�את�הקשר� – אחת��ב – ב�"תפילה�וכיו,�רחצה,�ארוחות הרכבות �בדרך �אל �המוות �היו �כבר �חלק� . �הממשי �לזמן לאותם �יהודים �שעלו�, �את �הזמן �כבר �לקחו �להם, �מהמוות . �עליהן האנושיות צופפו�שם�� . �רכבות�המשא�לא�היו�רק�אמצעי�תעבורה�יעיל . �את �היהודים �לא �רק �מטעמים �פרגמטיים �של �חיסכון - כנן �של �דההרכבות �היו �חלק �מהותי �מהפרויקט �המתו אותו �ביצעו �הנאצים �כלפי�� ( �שלילת �האנושיות ) הומניזציה � - היהודי �בתעמולה �ובמיתוס �הנאצי �נחשב �לתת . �היהודים . ��הוא�ראוי�להשמדה – ככזה� . ��לנגיף – אדם� �כמעין �מסקנה �הגיונית �של �השקפת� – בדרך �להשמדתו � - היה�צריך �קודם�כול�להפוך �אותו �לתת, �העולם �המעוותת . ��כבר �תוצאה �הכרחית �של ...
אל הספר