הרב יום טוב הלוי שוורץ: הזיכרון – אבלות ולקח מוסרי

576 פרק של ושה עש ר | הרב שוור� מסביר . האבלו ת התמ ידית איננה רק עובד ה פסיכ ולוגית של יחס אנו שי : כלומר ', רחמנות ' � ביטוי של שהזיכרו� והאבל ה שאיננו מתקה ה ואינ נו מתפ שר ע� צורכי, עמוק למתי� ולהיע דר� ונות� מקו� תמידי להרגש ת החי סרו� ו הצער על היע דר� ש ל , ההווה הרצו� הטבעי לחזור לשגרה ולהשיב את הח יי� למסלול� . הנספי � : כרו� בהדחקה אכזרית של המוות ומשמעותו ה א נושית כ אי� אפשר למי שהוא מזרעו של אברה� אבינ ו שראה " וא בעיניו מה שנ עשה כ ל זה ל אביו ו לאמו או לא שתו ול בניו וה וא שיפיל את עצ מו למצב של שכחה, לבדו נשאר מכל משפחתו המתי� כ בר מתו ואני , ולנער עצמו מ� הע בר ויא מר הע בר עב ר ,אר� אלכה ו ארדפה אחר תענוגי� ומותרות כשא ר אנשי� אשר ב א� לא שיהיה אכזר פ שוט אשר איבד ג� את הצ ל� אל קי� א שר אשר , העידה תורתינו הקד ו שה כי בצל� אלקי� עשה א ת ה אד � וא� אבו תינו לא שכחו את . . . זה כול ל ג� א נשי� מ אומות אחרות סיו � ' ט מאות שני� אחרי כ� והתענו ב יו� כ " ות �ח" קדושי ת מהר ולמצוא נו ח� אי� אפשר לנו לש כוח, ואמרו סליחות ב צבו ר על הא סו� הנ ורא א שר קרה אות נו ואת אבות ינו...  אל הספר
תבונות