האדמו"ר מקלויזנבורג: דיאלקטיקה ציונית-חרדית

| 508 ח ד עשר פרק א מימי ראשית הציונו ת ועד היו� ני ת� לה בחי� ב כ� שה התנגדו ת אלי ה , בחוגי� חסידיי� עזה ומובה קת יות ר מאשר בחוגי� דתיי� ליטאיי� מוב� שהיו מבי� מנהיגי . בני עדות המזרח ואחרי�, אשכנזי � א� א לה היו,ת שת מכו בציונות ואחדי� א� פעלו בתוכה החסידו ובדר� כלל ג� ל א נמנו ע� ה בולטי� במנ היגי ה חצרות , חריגי� 5 . החסידיות ר שלה� הור ה " ס פורות ה� הח צרות החסידיות ש האדמו . לחסידיו בצור ה ברו רה לע לות ל אר� ו להתיישב ב ה לפני השוא ה דוגמת תנוע ת , ישבות ציוניו ת למע � עליי ה והתי � בהתאר גנויות הטרו� א� היו , נטלו אמנ� חלק כמה ממנהיגי הי הדות החרדית, חיבת ציו� ג� רוב הרבני� . אלה ראשי ישיבות ורבני קהילו ת שאי נ� חסידיי� א� שי ש בתי אור זה . תומכי המזרחי באו מקרב היהדו ת הליטאית 6 . הוא מספיק לש� ני תוח כללי של המגמות, משו� הכללה 7 ? ה ההתנג דות ב חסידות לציונותמדוע גדולה היית נית� לייחס כמו הארגו� והליכוד החזקי� של החצר, זאת לג ורמי� סוציול וגיי� תסיסה וא� קולות לעתי� רי החסידות עוררה "ו ההתנגדות לציונות בקרב אדמ . 5 של מרד אצל יהודי� דתיי� שנטו לקו של המזרחי ורצו לעלות לאר�...  אל הספר
תבונות