נספחים (יב, מד – יג, ג)

נספחים ( יב, מד – יג, ג ) ] 464 ] ולפיו מתנות הכהונה והלוויה ניתנו כסדרן וכהלכתן לכל אורך תקופת שיבת-ציון . רוח אופטימית זאת עומדת בניגוד חריף לעדות נחמיה בחלק השני של זיכרונותיו : "ואדעה כי מְנָיוֹת הלוים לא נִתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשֹׁררים עֹשי המלאכה" ( נחמ' יג, י-יג ) . גם מלאכי קובל על ההתרשלות במתן מתנות הכהונה והלוויה ( מל' ג, ח-י ) . בדיון בפרק י ( לעיל עמ' 404 – 405 ) נאמר שההתגייסות הכללית של תושבי יהודה לדאוג לתחזוקת המקדש ועובדיו, וכריתת האמנה בשבועה לקיים את התחייבותם, באו כתגובה למצב הבלתי תקין שתיאר נחמיה ולצעדים המעשיים שנקט, צעדים שכנראה לא החזיקו מעמד אחריו . מטרת הנספח הנוכחי להדגיש שהחלטות האמנה אכן בוצעו . עם זאת, הבדלים שונים בפרטים מעידים שהנספח איננו המשך ישיר של סיפור האמנה אלא מאוחר ממנו . קביעת הנספח במקום זה – ואולי גם עצם חיבורו – הם מעשה ידי מחבר עו"נ, שכלל בתוך המסגרת של כהונת נחמיה גם עניינים מאוחרים לו, וביקש לסיים את הכהונה הראשונה של נחמיה בכי טוב ; וראו עוד פס' מז . [ מד ] לאחר שהעם התחייב בשבועה להביא את מתנות הכהונה והלוויה המתחייבות מחוקי ה...  אל הספר