158 משה צוקרמן לכלי מועיל בתהליך החיוני של הרפרודוקציה החברתית, אך גם את הפיכתה לכלי הרס והשמדה . הזיווג של שני הממדים הללו מורה על הקשר הפנימי שבין ביסוס תשתית המחיה וההישרדות של האדם, מצד אחד, ומשוקעותה של התשתית הזו במבני כוח דכאניים של שליטה ואלימות השוררת בין בני האדם, מצד אחר . ואי אפשר שלא להיזכר בהקשר זה ברגע הקולנועי המופלא שבו עצם החיה המושלכת כלפי מעלה בתנועת ניצחון של "הרוח האנושית", עוברת מטמורפוזה ולובשת צורה של חללית משוכללת העושה את דרכה בחלל . כאילו רצה קובריק להמחיש באורח קולנועי גאוני את העובדה שבדיאלקטיקת התפתחותם של אמצעי הייצור, החללית צופנת בחובה את כל דורות התהוותה של הטכנולוגיה שראשיתה באותה עצם המושלכת אל המרומים . העצם טומנת בחובה את הפוטנציאל הציוויליזטורי של החללית ; החללית מכילה את מה שכונן אותה ציוויליזטורית — העצם במעמדה ככלי עבודה וככלי משחית . עיקרו של הסרט נגזר מבסיס פרדיגמטי זה : סוגיית הווייתה ועתידה של הציוויליזציה כבעיית יחסי אדם-מכונה . אין זה, כמובן, הסרט הראשון שעוסק בסוגיה סבוכה זו שמקורה ההגותי מופיע כבר אצל מרקס, לאמור, האם המכונה תפעל לשירו...
אל הספר