דאגה 71 להיאחז בחיים, להתמסר למערכת הרפואית ולצרוך עוד ועוד שירותי בריאות . נדמה שזו תאווה שאינה יודעת שובע . כאילו לא משנה כמה ביטחון בריאותי נקבל, הוא לעולם לא יספיק . תמיד נרצה לנסות עוד משהו בכל מחיר וכנגד כל הסיכויים . התחושה היא שתמיד יש עוד מה לעשות, גם כשאין, וזה רק עניין של כסף . עכשיו, שאנו נהנים מהעושר המופלא של הרפואה המדעית, האם אנו דואגים ופוחדים יותר או פחות ? כך גם משגשגת תעשייה של ביטוחי בריאות פרטיים . אנו חיים בתרבות טכנולוגית וצרכנית שחפצה בוודאות, בשליטה ובעובדות מוכחות מדעית . הדחף הוא להגיע למקום בטוח, להבטיח שדברים יהיו ויישארו כרצוננו . משום כך אנו בונים חומות ביטחון באמצעות קנייה של ביטוחי בריאות וסיעוד . רבים אינם מסתפקים במה שהביטוח הממלכתי מבטיח לנו, וקונים עוד פוליסות מחברות פרטיות . יש המשלמים פרמיות חודשיות בנאמנות כדי להבטיח את העתיד, רק כדי לגלות בבוא העת ששילמו פעמיים עבור שירות אחד . אין רע בניסיון לדאוג לעתיד, אנחנו צריכים להיערך לקראת זקנה, כדי שנוכל לקיים את עצמנו ולטפל בעצמנו גם אחרי שהפרנסה תחדל . ועם זאת, פוליסות ביטוח הן מוצר פיננסי של תעשייה ...
אל הספר