יקר הערך לעומת הפיחות. הטמפורליות הבלתי טהורה של התשוקה לעומת הזמנים ללא מוצא של החורבן והגאולה. להביא לידי הופעתם של מילים, של דימויים

104 ( Schönheit ) . 25 אגמבן מראה לנו בחומרה, בחדות, אופק אחרון עבור פיחות זה . אבל להרחיק לכת בכיוון הזה, פירושו, באופן פרדוקסלי, לדון את עצמך לא לעבור אלא את חצי הדרך הנחוצה . כוחו של "הדימוי הדיאלקטי" שאליו מזמין אותנו בנימין טמון דווקא בכך שהוא מעורר רגעים יקרי ערך ששורדים, שמתנגדים לארגון כזה של ערכים ומנפצים אותו באמצעות רגעים של הפתעה . הבה נחפש אפוא את הניסיונות שעדיין נמסרים מעבר לכל "הראוות" הנקנות או הנמכרות סביבנו, מעבר לפעולתן של הממלכות ולאורן של התהילות . "דלי ניסיון" אנו ? הבה נהפוך את אותה דלות עצמה — את אותו חושך- למחצה — לניסיון . אהבתו של אדורנו ליצירתו של סמואל בקט 26 נשענה מן הסתם על חזרה מובלעת לאמיתות שכבר נוסחו על- ידי בנימין במאמרו מ- 1936 על "המספר" . ירד שערו של הניסיון, אבל רק בידנו להחליט, בכל מצב פרטיקולרי, לרומם את הנפילה הזאת אל הכבוד, אל "היופי החדש" של כוריאוגרפיה, של המצאת צורות . האם בכל פעם שהוא מראה לנו את יכולתו לשוב ולהופיע, לשרוד, אין הדימוי מקבל עליו, בעצם שבריריותו, בסירוגיות הגחלילית שלו, עוצמה זאת בדיוק ? במאמר שכותרתו "הדימוי עתיק היומין" ...  אל הספר