הארכאולוגיה הפילוסופית, על־פי בנימין, דורשת ממד ריתמי של מכות ומכות־נגד, של תשואות ומהפכות

90 ואינו עוסק אלא בפרדיגמות "שתפקידן לבנות ולהפוך למובן בשלמותו הֶקשר היסטורי- בעייתי רחב בהרבה" . 31 אגמבן מחבר באופן פילוסופי בין חשיפת הפרדיגמות שלו לבין "החפירה" הארכאולוגית שהוא מבצע בהיסטוריה, כפי שפאזוליני, לפניו, חיבר באופן פואטי את דימויי ההווה שלו עם האנרגיה ששאב מההישרדויות, מהארכאולוגיה המוחשית של המחוות, השירים, הניבים, הארכיטקטורות החרבות של מאטֵרה או פרברי רומא . אצל שני ההוגים ניכר חוסר סבלנות גדול באשר להווה : אבל הוא קשור תמיד לסבלנות אינסופית באשר לעבר . לכן הם דרושים לנו : הם מביטים בעולם של זמנם באלימות הנתמכת תמיד על- ידי מחקרים רחבי- היקף במעבה הזמן . לכן הם גם קשים לעיכול : הם מעוררים מרבצם יסודות לא מבוררים ומציבים אותנו לא פעם מול חזרתו של המודחק ההיסטורי . כשהאוהדים צועקים Forza Italia באצטדיון כדורגל — וגם כשאין הם צועקים זאת כדי לתמוך במפורש בסילביו ברלוסקוני — מובן שזה מאוד לא נעים לקרוא את התזכורות של אגמבן בנוגע לתשואות מימי הביניים ולהתגלגלותן ב- Duce Duce של הפשיסטים . אגמבן ופאזוליני נוגעים לנו, אפוא, קודם כול במישור של מה שכיניתי כאן פוליטיקה של הישר...  אל הספר