טוטליטריזם ודמוקרטיה על־פי אגמבן דרך שמיט וגי דבור: מהתשואות לדעת הקהל. העמים מצומצמים להאחדה ולשלילה

82 אלפֶלדי וארנסט קנטורוביץ, פרסי ארנסט שְׁראם ויאן אסמן — לתולדות ההיבטים הטקסיים של הכוח, ולאחר מכן לרעיון "התהילה" ( Herrlichkeit ) שעובר "דה- אסתטיזציה" כדי להיטיב להתחבר לרעיון "הממלכה" 15 ( Herrschaft ) , אגמבן פותח "סף" שנראה כמו סיכום של חקירתו, גם אם מדובר רק בסיכום זמני בארכיפלג העצום של הומו סאקר . 16 חקירה שתוביל אותו, לבסוף, "קרוב למרכז המכונה שהתהילה עוטפת בתפארתה ובמזמוריה" . 17 מכונת הממלכה ( Herrschaft ) ומופע הראווה של התהילה ( Herrlichkeit ) : האחרונה נותנת לראשונה את אורה, אם לא את קולה . "נראה שמעולם לא הובעו תשואות, במובן הטכני של המילה, בכוח וביעילות שבהם נקראו קריאות ה'הייל היטלר' בגרמניה הנאצית או ה'דוצ'ה דוצ'ה' באיטליה הפשיסטית" . 18 והיום ? "הקריאות האחידות שהדהדו אך אתמול בכיכרות ערינו", עונה תחילה אגמבן, "נראות היום שייכות לעבר רחוק שלא יחזור" . "אבל האם זה באמת כך ? ", הוא תוהה מיד . 19 אנו מבינים אפוא שמוטב היה לה לשאלה להתנסח כך : כיצד התמיר, "חילן" ואף האריך ניצחונן של הדמוקרטיות המערביות על המשטרים הטוטליטריים של גרמניה ההיטלראית ושל איטליה הפשיסטית תו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד