43 אותנו כמובן לגחליליות : אור פועם, ארעי, שביר . האם הוסיפו הגחליליות לעשות את הזמנים נראים לעין שבע שנים לאחר מותו של פאזוליני ? על- פי הכותרת שהעניק דני רוש לחיבורו, נראה שהוא נוטה להשיב : לא . ואולם הכול מתהפך ברגע אחד של קריאה . המוטיב הכללי שקוויו משורטטים בביקורת על בארת מפנה לפתע את מקומו לקטע מיומן אישי שנכתב ב- 3 ביולי 1981 בכפר איטלקי . כמו במכתב מ- ,1941 גם כאן מדובר בשיטוט תמים בין חברים, בכפר, עם רדת הלילה . והנה ההופעה מחדש, ההתגלות הקסומה של הגחליליות : "הן מונות כעשרים והן חגות ברוב תכונה מסביב לעלוות . כולנו מזדעקים [ . . . ] , כל אחד מספר איפה ומתי ראה אותן בעבר . . . " יופי לא ייאמן, ובכל זאת צנוע כל כך : "שתיים מהן עפות אחר כך ומתרחקות מעט, שני קווים קטנים ומתחלפים של מורס מנצנץ מתחת לסוללה" . יופי מדהים, "לראות את זה, לפחות פעם בחיים" . 4 אך כעבור רגע "הגחליליות האחרונות מסתלקות, או שהן פשוט נעלמות" . 5 ועמוד ההיקסמות נסגר כלעומת שנפתח . היעלמותן מחדש של הגחליליות . אבל כיצד נעלמו כאן הגחליליות או "נעלמו מחדש" ? רק מעינינו שלנו הן "פשוט נעלמות" . היה נכון יותר לומ...
אל הספר