38 המשמעות, לא רק הספרותית אלא גם הפילוסופית, שעשויה להיות למילה "תופת" כמה מאות שנים אחרי דנטה . בטקסטים הפוליטיים שלו, ואף בסרטו האחרון סאלו , ביקש פאזוליני להציג או לייצג בפנינו את אותה מציאות חדשה של מעגל "הרמאים" או של מצולת "יועצי השקר", נוסף כמובן על "הגרגרנים", "האלימים" ושאר "הזייפנים" . הדבר שהוא מתאר כשלטון פשיסטי הוא אפוא תופת ממומש שאיש אינו נמלט ממנו עוד, שכולנו נידונים לשהות בו מעתה ואילך . אשמים או חפים מפשע, אין זה משנה : אלה גם אלה נידונים לגיהינום . אלוהים מת, ו"הרמאים" ו"יועצי השקר" ניצלו זאת כדי להתיישב על כיסאו, כס השופט העליון . מעתה ואילך הם שמחליטים על קצו של הזמן . נביאי האומללות, המקללים, הם בעיני אחדים הוזים ומייאשים, ובעיני אחרים — אנשים מרתקים שרואים את הנולד . קל לגנות את הטון של פאזוליני, על הנימה האפוקליפטית שבו, על הגזמותיו, על ההפלגות ועל הפרובוקציות שלו . אבל איך אפשר שלא לחוש בדאגתו הנוקבת כאשר נראה שהכול באיטליה של ימינו — וזאת אם לדבר רק על איטליה — תואם באופן מדויק יותר ויותר את התופת שמתאר הקולנוען המורד ? איך אפשר שלא לראות את הניאו- פשיזם הטלו...
אל הספר