שתי הקבוצות הללו, כפי שתיארתי, סובלות מהיסטוריה של חוסר הגדרה עצמית ולכן מתקשות בהגדרתן או בקביעת הגבולות ביניהן . מבחינה זו, מצב המסורתיים קשה אף יותר מזה של החילונים . ראשית, קשה מאוד להגדיר אותם כקבוצה . יש ביניהם רבים שעדיין מגדירים את עצמם כחילונים, גם כאשר מתאפשרת להם הבחירה להגדיר את עצמם כמסורתיים ; יש ביניהם כאלה שעבורם הדת מסמלת את המסורת המשפחתית ואת דבקותם בה ; ואילו עבור אחרים הדת היא מכשיר להביע את עמדתם הלאומנית . רובם ימנים בעמדותיהם הפוליטיות, אבל הדוברים הבולטים שלהם מצויים עמוק בשמאל . אפילו הסוקרים חצויים לגביהם . במכון גוטמן למשל פיצלו אותם לשתי קטגוריות : מסורתיים נוטים לחילונים ומסורתיים נוטים לדתיים . יש חוקרים שאפילו קוראים להימנע מהפרדה בין חילונים לדתיים או אפילו בין חילונים, מסורתיים ודתיים, ולדבר במקום זה על רצף שמתחיל בחילונים האתיאיסטיים וממשיך ביתר הקבוצות . מנקודת מבטי, קיימת תהום בין תפיסות העולם ודפוסי ההתנהגות הדתית של החילונים והמסורתיים, ברמה שמצדיקה הבחנה ברורה ביניהם . לפעמים נראה שהעוינות לחילוניות גבוהה יותר בקרב מסורתיים מאשר בקרב דתיים . ייתכ...
אל הספר