ב. מקומו של הרמז בפרד"ס: מתודה ומרחב

238 | פרק שני מרחב-זמןהמתודולוגיה הפרשנית בתוך מרחב-זמן מסויםבהתאם לכללי הלשון, הדקדוק וההקשר פשט בתוך מרחב-זמן כלליעל פי "המידות בהן התורה נדרשת" דרש מעל ומעבר לכל מרחב-זמןעל פי "שפה סודית" סוד שני הטורים של הטבלה מציגים את המדרג המקובל של הרבדים הפרשניים המובחנים בשני אפיונים עיקריים : המתודולוגיה הפרשנית המופעלת בכל רובד והמרחב שבו המפרש ממקם את הטקסט המתפרש בכל אחד מהם . 207 באשר למתודולוגיה, נראה שרובד הפשט שואף לתבחינים ברורים ההולמים את ה"לוגוס", קרי את נוהלי התקשורת הרווחים בין בני אדם המעוניינים לתקשר ולהבין זה את זה, ומשום כך עליהם להלום את המשמע הלקסיקלי השגור, את כללי התחביר והדקדוק המוסכמים וזאת מתוך מודעות להקשר שבו הדברים נמסרים . 208 אמנם הלכידות הטקסטואלית הולכת ואובדת ככל שמתרחקים מהפשט, אבל גם הדרשות מבקשות להיות אחוזות בטקסט, וגם אם דרך הדרש מתעלמת מאחד או מכמה מהקריטריונים המחייבים את הפשט, ומרשה לעצמה מרחב ויצירתיות פרשנית, היא עדיין דורשת את הטקסט כפי שהוא כתוב לפנינו ומאפשרת לתחם אותה במסגרת ה"מידות" אשר התקבל כלגיטימי לדרוש בהן . 209 הדרכים הדרשניות נבחנות במיד...  אל הספר
תבונות