פרק שביעי: נתן זך — לשיר במקצבו של האנושי

780 תוספות : חדשנות ומהפכנות ההמחשה-הלכה-למעשה של כללי השיר מצויה, כמובן, בשיריו של זך, ואף היא מתגלה במספר דרכים . בשירים שכל כולם הרהור על מלאכת המשורר — כך לדוגמה "הצייר מצייר", "פתח לשיר" ( 'שירים שונים' ) , "במה להמתיק ימים", "גם זה יין", "כשבדידות אינה פחד", ( 'כל החלב והדבש' ) , ״הקול״, ״הבעיה״, ״ארס פואטיקה״, ( 'צפונית מזרחית' ) — או בהתייחסות מפורשת למלאכת השיר בתוך מכלול של התייחסויות או בהתייחסות רומזת בלבד למעשה השיר . מובן מאליו שכל שיר מעיד בעקיפין על נוהגו של המשורר בהלכות שירה . אבל עניינו העיקרי הוא בפואטיקה הנכתבת מתוך עדות ישירה על מהותה . הכללים מתנסחים בצורה הנמרצת ביותר, כאשר מדובר בציווי ובהערכה . כאן יושב בעל תפיסת השיר על כס-המשפט והוא מעוניין ואף חייב להציע את מסקנותיו וכן את ההנחות המוליכות אליהן כגזר-דין, בצורה שאינה עשויה להשתמע לשתי פנים . בניגוד לכך קיימות ההבעות במסגרתו של השיר, שהן עצמן שירה, וכדין שירה עמוסים הדברים כיווני התייחסות לרוב, שניתן לפרשם לכאן או לכאן . תפיסת הפיוט של נתן זך בתוך כתיבתו המתארת מסייעת בעקיפין . אין בה מן הנחרצות של דרך השפיטה...  אל הספר