פרק שלישי: תמורות בשירתו

434 תוספות : חדשנות ומהפכנות טרוף, "טרוף" מלשון "טרוף טורף יוסף" וגם כעדות להימשכות קיצונית עד כדי טירוף, האווירה בשיר המאוחר היא עליזה יותר ומטוענת פחות מאשר בשיר המוקדם . גם בשיר כזה קיימת התופעה של הפרסונליזציה, דהיינו יצירת קשר בין תמונות יסוד מטקסטים חשובים לבין אירועים משפחתיים . האח הנזכר בשיר הוא קרוב לוודאי אחיו של המשורר שמת, אולם הצביון הניתן לשיר הוא כולל ולא אישי . הקרבה לביאליק קיימת בשירים בהם מהדהדת תחושת השליחות, הנבואית-המוסרית, דוגמת ״כי אז אצעק״ ( עמ' 11 - 13 ) . אם נימת האָבדן חוצצת בין שירת גלבע בעידן שבו הלהט שלה הוא של אמונה בלתי מסויגת בחיים, בלאום ובאדם, ובין שירת ביאליק שאחד מקטביה הקבועים הם, כידוע, המוות והאבדון, הרי שאין הדבר כן ביחס לטשרניחובסקי . הדבקות בשמש, בצבעים העזים, גושרת גשר איתן בין כליל הסונטות ״לשמש״ ובין ״מולידי האור״ ( עמ' 184 - 190 ) . בלי לוותר על "זוהר" 2 יקרא גלבע קריאות תפילה ופולחן של ביאליק ועל "בהרים" של שניאור, לאור בנוסחו של בעל "לשמש" ו״אם ניחשת לאור" . בנוסח הקריאות לאור שב״לנוכח פסל אפולו" יקרא גלבע : אוֹר הַחַיִּים . אוֹר כָּל ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד