פרק ראשון: אמיר גלבע — ה"יש" וה"אין"

380 תוספות : חדשנות ומהפכנות העבר, אינה מצטעצעת בהם ואף אינה נכנעת להם . השירה של גלבע מתנהלת בנתיב של חירות גמורה, המצרפת עמדות שונות . כשם שגלבע משנה את צורות שירתו ומכניע אותן להלכי רוחו כך הוא עושה בדפוסי מחשבה וערכים שהוא נוטל אותם כראות עיניו מן התנ״ך, מן המחשבה המדעית ומהתבטאויות אלה או אחרות, המצויות בספרי יראים . גלבע מטיל ספק, כמובן מאליו, בנצח היקום, בהיותו מושפע מן הוויכוח בין האסטרו-פיסיקאים : אם עתידו של היקום הוא להתפשט התפשטות אינסופית או להתחיל במהלך של התכווצות וקריסה עד לשובו אל האין המוחלט . הקרבה האינטימית — בין המשורר לאלוהיו כפי שהיא מתוארת, למשל, בשיר ״הולדת״ : ״הו אלוהי, איך היינו חבוקים ! ״ ( א, 198 ) , אינה מבטאת בהכרח נאמנות למסורת הקבלית ואינה כרוכה בדפוסים הנורמטיביים של בעלי ההלכה . הליכתו של בעל 'כחולים ואדומים' היא לשאלות הראשוניות ביותר של בריאה וחידלון ולא לקדושת השבת, תהיה חשיבותו של יום המנוחה גדולה ככל שתהיה . לא המצוות המקודשות הן מעניינו של המשורר אלא צורות יסוד של חשיבה והתבוננות . את גלבע אין לתפוס על כן כרומנטיקן, השואב השראה מן העבר, ואף לא כ...  אל הספר