פרק שלישי: מלשון הַמַּרְאוֹת ללשון האותות

206 תוספות : חדשנות ומהפכנות הרהור מהיר וגם עשוי להוליך לעפעפיים, שלהם חלק נכבד בחוש הראייה . שרעפות כמו שרעפים, חידוש של המשורר . 'לשון הלשונות', הכינוי ללשון המראות, נועד לרומם ולייחד כמו הצירוף "שיר השירים אשר לשלמה", משמע : הטוב והנעלה שבשירים . לשון הלשונות זו היא הנבחרת והמעולה שבכל הלשונות . בְּשׁוּרוֹת הנעילה של הפואמה, מפליג האני היודע בשבח לשון המראות, ומציין אותה כנעלה מאין כמוה . הטעם כרוך בכך שלשון המראות היא נחלת האלים . "שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ" . המונח 'שפה', נוסף למונח 'לשון' . המונח 'שפה' מתקשר לדיבור היוצא מן הפה דרך השפתיים . המונח 'לשון' כולל דברים רבים יותר, ועניינו בכל מכמני ההבעה, בדיבור, בכתב ובכל אוצרות הרוח הכתובים שהצטברו במשך הדורות . אמירה נחרצת זו מפנה את קורא השיר מן האוזן אל העין, גם כאשר מדובר בשפה ובלשון . שפת האלים החרישית היא : "לשון חשאים", לשון סתר, שניתן לתופסה כשהיא נהגית בשקט, בלחש ואם הדיבור הוא בקול רם, הרי הוא חייב להישמע מטעמי זהירות בחסות המסתור . וביתר נחרצות מובעת ההסתלקות מן הנשמע להיעלם-צליל . "לֹא-קוֹל וְלֹא-הֲבָרָה-לָהּאַךְ גַּ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד