פרק חמישי : שלונסקי, אלתרמן, לאה גולדברג — תרומה למחזאות 129 טשרניחובסקי ומשוררי התחייה שהלכו בדרכם ( "הפליאדה" ) . שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג פותחים את העידן של השירה הארצישראלית בצליליה החדשים ובעברית כלשון דיבור טבעית . הם גם אלה המתדפקים בצורה נמרצת יותר מאשר קודמיהם משירת התחייה, לא רק על המחזאות כז'אנר נכתב, אלא על המחזה שמקום חיותו היא הבמה . והם גם מקיימים קשרים רצופים, הדוקים של שיתוף חי, המתהווה ומתפתח עם חיי התיאטרון הישראלי . ב . השפע בתרגום המרובֶּה, שבזיקת השלושה לתיאטרון הישראלי לפני קום המדינה ולאחר מכן, עד לסוף חייהם, נשקף בעוצמה רבה ומשכנעת בתרגום מחזות . התרגום נתפס על ידי שלושתם לא כעניין שולי, אלא כהעשרת אוצרות-הרוח של האומה, הנמצא במעמד שווה ליצירה המקורית . "אנו הנותנים מִחֵילנו גם למלאכת המחשבת של התרגום מיצירות-המופת של האומות, עוסקים לא באימפורט, המקפח את המשק הרוחני של היצירה המקורית, אלא מבצרים את תרבות המקור״ ( שלונסקי, ״משהו על מלאכת התרגום״, ילקוט אשל, עמ' 146 ) . אפשר לחוש ששלונסקי מדבר כשליח-ציבור של מתרגמים רבים ובראש ובראשונה של אלה, דוגמת אלתרמן ול...
אל הספר