פרק שני: ביאליק וטשרניחובסקי: מסתורין ואוטופיה

פרק שני : ביאליק וטשרניחובסקי : מסתורין ואוטופיה 593 הנעלה של התאחדות עם הנעלה מכול . האוטופיה בהעמידה כמטרתה קיום אנושי משותף, לא תסתפק ביחיד סולל הדרך, אלא תראה בהכרח את הרבים החותרים לגאולתם העצמית, שהיא המכשיר לגאולת הכלל . גם בעלי הסוד וגם בעלי החזון החברתי חותרים לגאולה הסופית ורואים את ההוויה כולה, הלאומית, האוניברסלית ואף הקוסמית כתכלית אחרונה המיועדת להתייצב על בסיס של שלמוּת ודחייה סופית של הרע . אך, אופי החיפוש אחר המוחלט משנה את טיבם של נושאי ההגשמה . המסתורין הם עניין ליחידים, האוטופיה — לרבים . מסתורין ואוטופיה הם מושגים חוץ-ספרותיים, שכן הם עוסקים בכוליוּת האדם, החברה ומה שמעליהם . אבל התנסחותם היא בטקסטים כתובים . גם הקבלה וגם האוטופיה יכולות להיתפס ככתבים שיש בהם תורות הקשורות בנצח האלוהי או האידיאל המושלם החברתי . אם כתבים אלה יהיו גם בעלי ערך אמנותי, או שיהיו כתובים תוך שימוש בצורות אמנותיות, בשיר או בסיפור, ייהפכו מושגים אלה לפנים-ספרותיים . נוכל לדבר על שירת מסתורין, או על ספרות אוטופית . בצד ההתגלמות הז׳אנרית, כתבים הקשורים לתורות סוד מוגדרות או לתורות של אידיאלים...  אל הספר